פולמוס המשיחיות בחב"ד: המאבק בין אמונה למציאות שנמשך כבר שלושים שנה
בלב שכונת קראון הייטס בברוקלין, ניו יורק, מתחוללת זה כשלושה עשורים אחת המחלוקות הדתיות המרתקות בעולם היהודי המודרני. קהילת חסידי חב"ד, שהייתה מהתנועות החסידיות המאוחדות והמשפיעות ביותר במאה ה-20, מתמודדת עם שאלה קיומית שממשיכה לפלג אותה גם כיום: האם הרבי מליובאוויטש, רבי מנחם מענדל שניאורסון, הוא המשיח שהובטח לעם ישראל?
הפולמוס, שהחל בשנות התשעים המוקדמות והתעצם לאחר פטירתו של הרבי ב-1994, חורג מגבולות ויכוח תיאולוגי גרידא. הוא נוגע בשאלות יסוד של אמונה וזהות יהודית, מעלה סוגיות הלכתיות מורכבות, ומציב אתגר אמוני משמעותי לחסידים בעידן שלאחר נשיאותו של האדמו"ר שהנהיג את התנועה במשך למעלה מארבעים שנה.
"השאלה האם הרבי מליובאוויטש הוא המשיח אינה רק ויכוח פנימי בחב"ד, אלא נוגעת בליבה של האמונה היהודית: מהי הדרך הנכונה לצפות למשיח בעולם המודרני, וכיצד מתמודדים עם המתח בין ציפייה משיחית לבין המציאות ההיסטורית"
שורשי הפולמוס: בין שני זרמים
במרכז הפולמוס עומדים שני זרמים עיקריים בתוך חסידות חב"ד: הזרם המשיחיסטי והזרם המתון (המכונה גם "הזרם המרכזי" או "הזרם האנטי-משיחיסטי"). המחלוקת ביניהם מתמקדת בשאלה האם יש להתייחס אל הרבי כמשיח, ובעיקר האם נכון לפרסם זאת ברבים.
הזרם המשיחיסטי: אמונה ללא פשרות
אנשי הזרם המשיחיסטי, המתבססים על פרשנותם לדברי הרבי, רואים בהפצת אמונתם במשיחיותו של הרבי אידיאל חשוב שיזרז את בוא הגאולה. הם משקיעים משאבים רבים בפרסום תפיסתם באמצעי מדיה שונים ובארגון אירועים המוניים. זיהוי הרבי כמשיח מתבטא בהכרזה "יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד" הנאמרת בסיום תפילות ואירועים ומופיעה על פריטים רבים כמו כיפות, סטיקרים ושלטים.
אחד מסמלי הזרם המשיחיסטי הבולטים ביותר הוא "דגל משיח" – דגל צהוב הנושא כתר והכיתוב "משיח", המוצג בבתי כנסת, אירועים ציבוריים ואף כסיכה לענידה אישית. לאחר פטירתו של הרבי ב-1994, הזרם המשיחיסטי לא רק המשיך להחזיק באמונתו שהרבי הוא המשיח, אלא אף פיתח עמדה לפיה הרבי לא נפטר באמת, אלא ממשיך לחיות ולהנהיג בגוף גשמי, גם אם אינו נראה לעין.
הזרם המתון: זהירות והסתייגות
הזרם המתון בחסידות חב"ד, לעומת זאת, נוקט גישה זהירה ומסויגת יותר. חסידים מזרם זה מסתייגים מהפעולות הפומביות של הזרם המשיחיסטי וסבורים כי המשיחיסטים טועים בהבנת דברי הרבי. לטענתם, פעולות אלו אינן מקרבות את הגאולה, פוגעות במורשתו של הרבי ומרחיקות מצטרפים פוטנציאליים לחב"ד.
בעיני הזרם המתון, הרבי עצמו התנגד לזיהויו ולפרסומו כמשיח, ומשכך אין לעסוק בכך בפומבי. מעניין לציין כי גם בקרב אנשי הזרם המתון, רבים מאמינים שהרבי עשוי להתגלות כמשיח כשיקום לתחייה, אך סבורים שאין לפרסם זאת ברבים.
"המחלוקת אינה רק על עובדות או פרשנויות, אלא על מהותה של האמונה המשיחית בעידן המודרני ועל שאלות עמוקות הנוגעות לדרך המשך פעילותה של התנועה לאחר הסתלקות מנהיגה"
– מתוך מחקר אקדמי על תנועות משיחיות מודרניות
הרקע ההיסטורי: התפתחות המשיחיות בחב"ד
שורשי הציפייה המשיחית בחב"ד נטועים עמוק במסורת החסידית, אך הם קיבלו משמעות מיוחדת בתקופת נשיאותו של הרבי מנחם מנדל שניאורסון, שהחלה בשנת 1951. בדרשת ההכתרה שלו, בשיחת היסוד "באתי לגני", התייחס הרבי לכך שהוא האדמו"ר השביעי בשושלת אדמו"רי חב"ד וציין שעל הדור השביעי, שהוא כנגד ספירת המלכות בקבלה, מוטלת המשימה להביא את הגאולה.
במשך שנות הנהגתו, האמינו רבים מחסידיו שהוא המשיח, אך הדבר לא היה במוקד השיח הציבורי של התנועה. למעשה, במקרים שבהם ניסו חסידים לפרסם את משיחיותו, הביע הרבי התנגדות נחרצת לכך. כך, לדוגמה, בשנת 1965, כאשר הפיץ החסיד אברהם פריז כרוזים המכריזים על הרבי כמשיח, הורה הרבי להפסיק את הפרסום ולאסוף את הכרוזים שכבר הופצו.
נקודת המפנה: שנות ה-90 והתעוררות המשיחית
השינוי המשמעותי בגישת החסידים כלפי משיחיותו של הרבי התרחש בסוף שנות ה-80 וראשית שנות ה-90, כאשר העיסוק של הרבי בנושא הגאולה הפך אינטנסיבי יותר. תקופה זו התאפיינה בהתבטאויות שונות של הרבי שהתפרשו על ידי חלק מהחסידים כרמזים למשיחיותו וכעידוד לפרסום הנושא.
נקודת מפנה משמעותית הייתה שיחתו של הרבי בכ"ח בניסן תשנ"א (1991), בה אמר: "אני את שלי עשיתי, ומכאן ולהבא עשו כל אשר ביכולתכם להביא בפועל את משיח צדקנו". דברים אלו חוללו סערה בקרב החסידים ויצרו גל של יוזמות שנועדו לסייע להבאת המשיח, בהן החתמת חסידים על טופסי "קבלת מלכותו" כמלך המשיח.
מחלתו של הרבי: העמקת הפער
בעיצומה של ההתעוררות המשיחית, ב-27 באדר א' תשנ"ב (מרץ 1992), לקה הרבי בשבץ מוחי שגרם לשיתוק של צד ימין בגופו ונטל ממנו את יכולת הדיבור. בתקופת מחלתו, שנמשכה כשנתיים, התעצם הלהט המשיחי בקרב חסידיו. כאשר היה מוצא מדי פעם אל המרפסת המיוחדת שנבנתה בבית המדרש, היו החסידים שרים לפניו "יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד", והוא היה מגיב בעידוד השירה בתנועות ראש.
"תקופת מחלתו של הרבי הייתה צומת דרכים משמעותי שהעמיק את הפער בין הזרמים בחב"ד. בעוד המשיחיסטים פירשו את תגובותיו כאישור למשיחיותו, אנשי הזרם המתון האמינו שאין להסיק מסקנות מתגובותיו בתקופת חולשתו"
מרבית רבני וחסידי חב"ד סברו בתקופת מחלתו כי עידוד השירה מלמד שגישתו השתנתה והוא כבר אינו מתנגד לפרסום משיחיותו. עם זאת, לאחר פטירתו פירשו הדברים באופנים שונים – המשיחיסטים ראו בכך אישור סופי לעמדתם, בעוד אנשי הזרם המתון טענו שהתנגדותו של הרבי לפרסום משיחיותו נותרה בעינה.
רגע ההכרעה: פטירת הרבי והשלכותיה
ב-3 בתמוז תשנ"ד (12 ביוני 1994), לאחר כשנתיים של מאבק במחלתו, נפטר הרבי מליובאוויטש בגיל 92. פטירתו גרמה לזעזוע עמוק בקהילת חב"ד, שבה רבים היו משוכנעים שהוא יקום ממיטת חוליו ויתגלה כמשיח. האמונה שהדור השביעי יזכה לגאולה, וכן דבריו של הרבי שדורנו הוא "הדור האחרון לגלות והראשון לגאולה", יצרו ציפייה עזה שהרבי יחיה עד בוא הגאולה.
תקופה קצרה לאחר פטירתו, התפתחה בזרם המשיחיסטי תפיסה לפיה הרבי לא נפטר באמת, אלא שמדובר באירוע שמהווה רק ניסיון או אשליה. הם ממשיכים להתייחס אליו כאל אדם חי, משתמשים בתואר "שליט"א" (שיחיה לאורך ימים טובים אמן) כשמזכירים את שמו, ואינם עולים לקברו. לעומתם, אנשי הזרם המתון מכירים בעובדת פטירתו ומתייחסים אליו כפי שמקובל להתייחס לצדיק שנפטר, אך רבים מהם עדיין מאמינים שיתגלה כמשיח בתחיית המתים.
טענות הזרם המשיחיסטי
- הבטחה אלוהית: הרבי הבטיח שדורנו הוא הדור האחרון לגלות והראשון לגאולה, ולכן הוא חייב להיות חי ולהביא את הגאולה
- מעל למציאות הנראית: המציאות הרוחנית גוברת על הנראה לעין, ואם יש התנגשות בין דבריו של הרבי למציאות הנראית, דבריו הם המכריעים
- פרשנות מקורות: מאמרי חז"ל על כך ש"משה לא מת" ומקורות אחרים המדברים על נצחיות "נשיא הדור" מוכיחים שהרבי חי
- הנהגה נמשכת: העובדה שהתנועה ממשיכה לצמוח גם לאחר ג' בתמוז מוכיחה שהרבי ממשיך להנהיג באופן נסתר
טענות הזרם המתון
- עובדות מוצקות: קבורתו של הרבי התבצעה על פי ההלכה והמציאות הפיזית אינה ניתנת להכחשה
- כבוד למסורת: ההתייחסות לרבי כאל אדם חי לאחר פטירתו מנוגדת למסורת היהודית ולמסורת חב"ד עצמה
- צוואת הרבי: הרבי עצמו כתב צוואה והשמיע שיחה המדריכה את החסידים כיצד להתנהל לאחר פטירתו
- פגיעה במורשת: ההתעקשות על חיותו הפיזית של הרבי ופרסום משיחיותו מרחיקה יהודים מחב"ד ופוגעת במפעל חייו
ההשלכות המעשיות: חיי היומיום של חסידי חב"ד
הפיצול האידיאולוגי בין הזרמים בחב"ד מתבטא בהיבטים מעשיים רבים בחיי היומיום של החסידים. הזרם המשיחיסטי פיתח סמלים וטקסים ייחודיים, כמו הנפת "דגל משיח", הכרזת "יחי אדוננו" בסיום תפילות, והימנעות מעלייה לקבר הרבי. חסידים אלה מדגישים את משיחיותו של הרבי בפעילות ההסברה שלהם ומשתמשים בדמותו באופן בולט בפרסומים ובאירועים.
לעומתם, אנשי הזרם המתון נמנעים ברובם מפרסום פומבי של אמונתם במשיחיותו של הרבי, אם כי רבים מהם עשויים להחזיק באמונה זו באופן אישי. הם עולים לקברו ב"אוהל" בקווינס ומציינים את יום פטירתו כ"יום הילולא". בפרסומים רשמיים של מוסדות המזוהים עם זרם זה, כמו פרסומי צעירי חב"ד, מכנים את הרבי בתארים כמו "הרבי נשיא דורנו" או פשוט "הרבי".
מפעל השליחות: חוט מקשר
למרות המחלוקות, שני הזרמים ממשיכים לקיים את מפעל השליחות של חב"ד – רשת עולמית של שלוחים הפועלים בקהילות יהודיות ברחבי העולם. מפעל זה, שהיה מפעל הדגל של הרבי, נמשך ואף מתרחב גם לאחר פטירתו. שליחי חב"ד מקיימים בתי חב"ד, מעניקים שירותי דת, מקיימים פעילות חינוכית ונושאים את בשורת היהדות למקומות מרוחקים, בהתאם לחזונו של הרבי.
"הנקודה המעניינת היא שלמרות המחלוקת העמוקה, הפעילות המרכזית של חב"ד – מפעל השליחות העולמי – לא רק שלא נפגע, אלא המשיך להתרחב בקצב מואץ. כיום יש יותר בתי חב"ד בעולם מאשר בימי חייו של הרבי"
ההתייחסות מחוץ לחב"ד: תגובות העולם היהודי
התופעה המשיחיסטית בחב"ד עוררה תגובות מגוונות בעולם היהודי. רבנים בולטים מחוגים שונים, כמו הרב שך, הרב עובדיה יוסף והרב שלמה גורן, יצאו בחריפות נגד הפרסום של הרבי כמשיח. חלקם ראו בכך מקבילה מדאיגה לנצרות, שגם היא התפתחה מתוך תנועה משיחית יהודית.
מנגד, היו רבנים אחרים, גם מחוץ לחב"ד, שהביעו הערכה לרבי וראו בו מועמד ראוי להיות משיח. כך, למשל, העיד הרב שמואל אליהו בשם אביו, הרב מרדכי אליהו, שהרבי היה ראוי מאוד להיות המשיח. הרב אהרן סולובייצ'יק אף הצהיר לאחר פטירתו של הרבי שהאמונה במשיחיותו גם לאחר פטירתו עדיין לגיטימית מבחינה הלכתית.
| אישיות | עמדה כלפי משיחיות הרבי | ציטוט מייצג |
|---|---|---|
| הרב אליעזר שך | התנגדות חריפה | "הכתרת הרבי מלובביץ' למשיח היא כפירה שהעונש עליה הוא גיהנום" |
| הרב עובדיה יוסף | התנגדות | "זו הפרזה שאין כמותה… יש לדחות דברים אלו" |
| הרב מרדכי אליהו | תמיכה חלקית | "הרבי ראוי מאוד להיות המשיח" |
| הרב דוד ברגר | התנגדות חריפה | "האמונה כי הרבי חי היא כפירה הדומה מאוד לנצרות" |
| הרב אהרן סולובייצ'יק | תמיכה | "לאור הגמרא בסנהדרין והזוהר, איני יכול לומר שהאמונה הזאת היא דבר שמחוץ לזרם האורתודוקסי" |
היבטים תיאולוגיים: שאלות של אמונה והלכה
הפולמוס בחב"ד מציף שאלות תיאולוגיות עמוקות הנוגעות לאמונה היהודית. אחת השאלות המרכזיות היא פרשנות דברי הרמב"ם בהלכות מלכים אודות זיהוי המשיח. הרמב"ם קובע קריטריונים ברורים למי שנחשב "בחזקת משיח" ומי שהוא "משיח ודאי", וגם מציין ש"אם נהרג או מת, בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו תורה".
המשיחיסטים מבקשים להתמודד עם קביעה זו בדרכים שונות – חלקם טוענים שדברי הרמב"ם אינם חלים במקרה של הרבי, שכן פרטי תהליך הגאולה השתנו; אחרים טוענים שהמציאות הנראית של פטירתו אינה אלא ניסיון או הסתר; ויש המביאים מקורות קבליים וחסידיים אחרים, כמו הזוהר ומאמרי הבעל שם טוב, שלדעתם מאפשרים תפיסות שונות מאלו של הרמב"ם.
הקשר לתנועות משיחיות אחרות
הפולמוס בחב"ד אינו תופעה מבודדת בהיסטוריה היהודית. לאורך ההיסטוריה התעוררו תנועות משיחיות שונות, שבמרכזן דמות כריזמטית שזוהתה כמשיח. המקרה המפורסם ביותר הוא כמובן זה של שבתי צבי במאה ה-17, אך היו גם אחרים כמו דוד אלרואי במאה ה-12 ויעקב פרנק במאה ה-18.
ההבדל המרכזי בין חסידות חב"ד לבין תנועות אלו הוא שבחב"ד ההתפתחות המשיחית לא גרמה לשינוי כלשהו במחויבות להלכה או בפרקטיקה הדתית הבסיסית. הזרם המשיחיסטי בחב"ד ממשיך לקיים את כל המצוות ולציית להלכה היהודית המקובלת, בשונה מתנועות משיחיות קודמות שפיתחו במקרים רבים פרקטיקות חדשות או אף פרשו מהיהדות הנורמטיבית.
"הנקודה הייחודית בתופעה המשיחית החב"דית היא שלמרות עוצמת האמונה, היא לא הובילה לסטייה מאורחות החיים היהודיים המסורתיים או להתפתחות של דת חדשה, תופעה שאפיינה תנועות משיחיות קודמות"
ניתוח תקשורתי: הסיקור וההשפעה הציבורית
הפולמוס המשיחי בחב"ד זכה לסיקור נרחב בתקשורת הישראלית והבינלאומית, בייחוד בשנות התשעים של המאה ה-20 ובשנים שלאחר פטירת הרבי. הסיקור התקשורתי של התופעה נע בין סקרנות אנתרופולוגית לבין ביקורת חריפה, ובמקרים רבים לווה בהשוואות לנצרות ולתנועות משיחיות אחרות.
הסיקור התקשורתי השפיע על התדמית הציבורית של חב"ד, ויצר אתגרים חדשים בפני שליחי התנועה, שנדרשו להתמודד עם שאלות על אמונתם המשיחית. במהלך השנים פיתחו רבים מהם אסטרטגיות תקשורתיות להתמודדות עם נושא זה – חלק בחרו להדגיש את הפעילות המעשית של חב"ד ולהימנע משיחה על הנושא המשיחי, ואחרים בחרו להציג את האמונה המשיחית כחלק לגיטימי מהמסורת היהודית.
המבט לעתיד: לאן הולכת חב"ד?
כשלושה עשורים לאחר פטירת הרבי, חסידות חב"ד ממשיכה להתמודד עם השאלה המשיחית, אך מצליחה במקביל להרחיב את פעילותה בקצב מרשים. מספר שליחי חב"ד ברחבי העולם יותר מהוכפל מאז 1994, ומפעל השליחות ממשיך להתרחב למקומות חדשים.
ניתוח מקרוב של המגמות בחב"ד מגלה מספר התפתחויות מעניינות: חלק מהקהילות הוותיקות, בייחוד בישראל ובניו יורק, נותרו מפולגות בין הזרמים, אך במקומות חדשים נוצרו לעתים שיתופי פעולה פרגמטיים. בקרב הדור הצעיר ניכרת לעתים נטייה לריכוך העמדות המשיחיסטיות החריפות ביותר, תוך שמירה על האמונה הבסיסית ברבי כמשיח.
"הנס הגדול של חב"ד הוא הצליחה להמשיך ולהתרחב ללא נשיא חדש וללא מוסדות מרכזיים. ההתמקדות בהפצת היהדות ובמפעל השליחות אפשרה לתנועה לשמור על חיוניותה למרות המחלוקות הפנימיות"
– פרופ' שמואל היילמן, חוקר תנועת חב"ד
- לימודי חסידות למרות כל המחלוקות, לימוד תורת חסידות חב"ד ממשיך להיות המכנה המשותף לכל חסידי חב"ד, מכל הזרמים. ספרי הרבי וקודמיו הם הטקסטים המכוננים שסביבם מתגבשת הזהות החב"דית
- אתגר המנהיגות בהיעדר מנהיג מרכזי אחד, חב"ד מתמודדת עם אתגרים של מנהיגות מבוזרת. רבני בתי דין, ראשי ישיבות, ושלוחים בכירים ממלאים תפקידי הנהגה שונים בהיבטים שונים של חיי התנועה
- הדור הבא ילדים שנולדו לאחר פטירת הרבי מתבגרים כיום לתוך מציאות שבה המחלוקת המשיחית היא חלק מובנה מזהותם החב"דית, תופעה ייחודית בנוף החסידי
סיכום: בין אמונה למציאות
פולמוס המשיחיות בחב"ד מציג מקרה מרתק של התמודדות דתית עם משבר מנהיגות והמשכיות. בעוד התנבאויות בדבר התפרקות התנועה לאחר פטירת הרבי לא התממשו, ההתמודדות עם האמונה המשיחית ממשיכה להעסיק את חברי התנועה ולעצב את זהותם.
המתח בין האמונה במשיחיותו של הרבי לבין המציאות שנוצרה לאחר פטירתו הוליד פתרונות תיאולוגיים מקוריים מצד אחד, ופרגמטיזם מעשי מצד שני. בעוד המחלוקת האידיאולוגית נמשכת, המשימה המשותפת של הפצת היהדות והחסידות ממשיכה לאחד את חברי התנועה בפעילותם היומיומית.
הסיפור של חב"ד בעשורים האחרונים מדגים כיצד תנועה דתית מצליחה להמשיך ולהתקיים ואף לצמוח חרף אתגרים משמעותיים. מעבר לשאלות התיאולוגיות, עומדת לזכותה של חב"ד העובדה שהצליחה לשמור על מפעל חייו של הרבי – רשת עולמית של שליחים המביאים את אור היהדות לכל פינה בעולם.
- פולמוס עמוק ומתמשך המחלוקת בין הזרם המשיחיסטי לזרם המתון בחב"ד נמשכת כשלושה עשורים מאז פטירת הרבי מליובאוויטש
- שאלות תיאולוגיות הפולמוס מעלה שאלות מהותיות על אמונה משיחית, פרשנות הלכתית, והיחס בין מקורות שונים במסורת היהודית
- השפעה מעשית המחלוקת האידיאולוגית באה לידי ביטוי בפרקטיקות שונות של החסידים, מסמלים וטקסים ועד להתייחסות לקברו של הרבי
- המשך פעילות למרות המחלוקת, פעילות חב"ד נמשכת ואף מתרחבת, כשמפעל השליחות העולמי ממשיך להיות מוקד מאחד
- תופעה ייחודית בשונה מתנועות משיחיות אחרות בהיסטוריה היהודית, האמונה המשיחית בחב"ד לא הובילה לסטייה מהיהדות הנורמטיבית
- יחי המלך: הרבי מליובאוויטש כמשיח בהגות החסידית – מחקר מקיף על התפתחות הרעיון המשיחי בחב"ד
- השביעי: משיחיות בדור השביעי של חב"ד – ספרו של ד"ר יצחק קראוס
- חי וקיים: האמונה המשיחית בחב"ד לאחר ג' בתמוז – ניתוח של התפתחות הזרם המשיחיסטי
- הנקודה החב"דית – מאמרו של הרב מנחם ברוד המציג את עמדת הזרם המתון
- שלוחי הרבי: השליחות החב"דית בעידן שלאחר הנשיאות – מחקר על התפתחות מפעל השליחות לאחר 1994